<h1>הגהות שערי דורא סימן ה'</h1>
<h2>דף קיג.</h2>
חתיכה של א)בשר שלא הודח במים ב)מתחלה ג)ונמלח ד)אסור שהדם ה)שעליה הוי דם האברים שפירש ואסור וכח המלח מבליעו ומכניסו בבשר החתיכה. אעפ"י דמלח מפליט דם הבלוע היינו אותו דם שלא פירש אבל דם שפירש כבר ונמצא עליו המלח מבליעו בבשר ושוב אינו יוצא ו)ואסור. ז)אכן ראיתי מוהר"ם שהתירו בדיעבד והביא ראי' ח)מכבדא [חולין קי"א] על גבי בישרא בשפוד דלכתחלה לא ובדיעבד שפיר דמי דדמא משרק שריק בצלייה וה"ה במליחה ט)דאל"כ יהא אסור למלוח י)חתיכות הרבה ביחד ואפי' חתיכה בפני עצמה דלמא פליט האי גיסא ובלעה אידך גיסא ומעשה ראיתי גם כדברי האוסרין והמחמיר תע"ב (הגה ונראה דברי רבותינו הצרפתים דאין תקנה לאותו בשר כדאמר שמואל אין הבשר יוצא מידי דמו אא"כ מולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה ומוקי לה בדחללי בי טבחא משמע אבל לא חללי בי טבחא אסור בלי הדחה קמייתא כמו בלא מליחה. אך בהדחה מועטת סגי להסיר הדם דדוקא בהדחה שאחר מליחה בעינן יפה יפה יא)ב' פעמים פעם א' להסיר הדם ומלח (שעל החתיכה ד"ו שכ"ד) שנייה להסיר המים שע"ג הבשר שבלועים ממלח ודם והא דנקט יפה יפה גם במליחה היינו משום דבעינן מולחו וחוזר והופכו ומלחו כמו בקדשים ולא דמי לכבדא עילוי בשרא דהתם הוי דם פליטה ושייך משרק שריק אבל בשאר בשר בלא הדחה הוי דם שעל גבו כמו דם בעין שנפל ע"ג בשר רותח דאסור דל"ש ביה לא משרק שריק ולא כבולעו כך פולטו ורבינו מאיר אגב חורפיה לא עיין ואי שמע הוי הדר ביה עכ"ל מהר"י טרושין ע"כ הגה). [שערי דורא הלכ' מליחה סימן ה']. א)0בשר שלא הודח במים מתחלה ונמלח אסור כו' יראה דאיירי בדליכא ששים בחתיכה נגד הדם שעליה דאי איכא ס' אמאי אסור טפי משאר איסור שנמלח עם היתר דמשערינן בס' לדעת מקצת גאונים מהרא"י. (ד"ו) גליון ואין חילוק אי שהה הבשר במלח כשיעור מליחה. (ד"ק) ודוקא ששהתה במלח שיעור מליחה אבל אם לא שהתה במלח שיעור מליחה איכ"ל דהמלח אינו מבליע כ"כ מהרה ונראה דאין חילוק ע"כ. אבל אין לחוש אם לא הודח בצלייה אחר מליחה כי האור שורף הציר ונהגו להתיר בדיעבד אפילו שהה כשיעור מליחה וכן מוכח בפשיטות ממרדכי כה"ב תרצ"ב בשם צפנת פענח דאם שהה הבשר כשיעור מליחה ולא הודח אח"כ ועשה ממנו מולייתא וצלו אותו בשר דשרי וכ"ש בלא מולייתא (פי' דצלו הבשר לחוד) וכן משמע נמי בסה"ת סי' ס"ו שכתב דאין מניחין כלי תחת הבשר לקבל הנוטף ממנו אא"כ הודחה הדחה אחרונה משמע דהיכא דאין מניחין כלי לקבל הנוטף מן הבשר לא בעי הדחה אחרונה לצלי מהרא"י ז"ל. ב)0מתחלה. מסתפקין העולם בשר (ס"א שנמלח ולא הודח) (שלא הודח ונמלח ד"ו) אם אסור עולמית אפי' בצלי או דוקא בבישול אבל בצלי נורא משאב שאיב והיו פושטין דודאי בצלי שרי וראיי' מצפנת פענח דקאמר (ס"א לא הודח ונמלח) (נמלח ולא הודח) והושם בפשטיד"א מקמח סולת שרי דקיל לפלוט כ"ש בצלי גמור וכן באלפס. ג)0ונמלח כו' וא"ת מ"ש מחתיכת בשר שלא נמלח ונפל עלי' ציר או נפלה לציר דמותר ע"י מליחה שער ד' יש לחלק קצת בין ציר לדם בעין ועי' שער ד' סי' ו' הגה ד"ה יחזור וימלחנה תמצא יותר מבואר. ד)0אסור. (ד"ק) וכן אנו נוהגים וק"ל אמאי לא יהא בטל בס' דהא אם הי' דם על החתיכה היה בטל בס' כשנמלח כבר אם יש בחתיכה ס' נגד דם ומלח הא אמרי' דבטל בס' בשער א' וגם איתא בסמ"ק בהגה אמר הר"ף אם נשפך דם בעין על בשר רותח בשעת צלייה דבטל בס'. ותתרץ ליה כשנמלח מיד קודם שיצא דם שבחתיכה עצמה ע"י מליחה אז נעשית אותה חתיכה חתיכה דאיסורא מכח הדם אשר הי' עליו מתחלה שהמלח הכניס בו ולכך אינה יכולה להיות מותרת בס' כיון שלא הי' לה שעת היתר עכ"ל. ה)0שעליה וכו' והיכא שחתכו הטבח לכתחלה חתיכות גדולות אפי' חללינהו הטבח ושוב חתכו כל נתח לשנים או לג' נתחים קודם מליחה צריך לחזור ולהדיחו והטעם מפורש במרדכי תשכ"א הגה"א כה"ב סי' מ"ג דמפליט אגב דוחקא דסכינא. ו)0ואסור. ואין להתיר מטעם דדם משרק שריק דהא אם נשפך דם רותח על הצלי ואפילו דם צונן הי' אסור משום דתתאה גבר ואסור כדי קליפה או אפילו כדי נטילה דדוקא אותו שנפלט ונוטף עם הציר ע"י צלייה או ע"י מליחה הוא דאמרינן לעיל דשרי (בסוגי' דגים ועופות) אבל דם בעין לא אשכחינן דשריק אשר"י כה"ב סי' מ"ח וכן בסמ"ג לאוין קל"ז. [ד"ק ז"ל א"ז כה"ב תס"ה פי' רבינו יצחק ב"ר שמואל ז"ל הא דאמר הגמ' משרק שריק היינו דוקא דם הנפלט ונוטף עם הציר על ידי מליחה או על ידי צלייה. אבל אם היו שופכין דם רותח על הצלי בשעת צלייה אין להתיר, א"נ אפי' דם צונן הי' אסור משום דתתאה גבר ואסור כדי קליפה או כדי נטילה. א"נ אפי' היו נותנין הצלי רותח על דם צונן שאינו מכונס בכלי שאינו מנוקב אלא בכלי שהוא מנוקב שהוא שריק ונופל כל שעה לחוץ הי' אסור כדי קליפה אף על גב דתתאי גבר אדמיקר לי' בלע]. ז)0אכן ראיתי מהר"ם שהתיר בדיעבד. יראה דמוכח בתוס' פרק השוחט ל"ג דשרי לצלי אפי' לכתחלה דמפרשי ההוא ברייתא דתניא הרוצה שיבריא חותך כזית בשר מבית השחיטה ומולחו יפה יפה ומדיחו יפה ואוכלו דאיירי בצלי ולכך לא בעי הדחה קמייתא כדפי' לעיל בשער ב' (פ' בשערים שלו הנקרא ל"ב שערים) וכן איתא בהדיא בהגה אשר"י בשם מהרי"ח (ובדפוסים שלנו חסר זה הגה"א) פר"י דלצלי איירי דלא בעי הדחה קמייתא אבל מליחה בעי הואיל ונחתך קודם שתצא נפשה והשתא תיפוק ליה לאסור בלא הדחה קמייתא משום המליחה דבעינן לאותו בשר דבהדי' איתא התם בתוס' לתי' קמא דבשר בית השחיטה רגיל להיות מלוכלך הרבה בדם ומסתמא תי' שני לא פליג בהא דהא עינינו רואות. ותו דלא יהי' אלא כשאר בשר שודאי נמצא עליו דם אם לא הודח מתחלה אלא ע"כ צ"ל דס"ל לתוס' דאף אם המלח מבליע הדם שוב פולט ויוצא או משרק שריק בתחלה ואינו נכנס ושרי אף לכתחילה מטעם זה. ומה שהצריכו חכמים הדחה קמייתא היינו לרכך הבשר כמ"ש ע"ש הרא"ש בשער ח' ד"ה כתב בא"ז כו' ובצלי לא צריכין לרכך הבשר דחום האש מרככת הבשר היטב שיצא דמו ומ"מ יראה לנהוג בו איסור אפי' בדיעבד כסמ"ק ומהר"י טרושין דבתראי הוי (ס"א ומדיוקא דתוס' לא סתרינן דבריהם) [וי"ג ואדיוקא דתוס' לא סמכינן] דאפשר לדחוק וליישב. אך הגה באשר"י טורח ליישב מהרא"י ז"ל. בהגה הקודם ומולחו יפה יפה כו' ד"ו שכ"ד מעתיק לשון התוס' הנ"ל זה לשונם הא דלא זכר הש"ס הדחה קמייתא, כגון דחללי בי טבחא כדאמר בכה"ב קי"ג א"נ משום דאיירי בבשר בית השחיטה לא הוצרך להזכיר ולקדירה איירי א"נ מיירי לצלי אע"ג דלצלי ל"ב מליחה שאני הכא דנחתך קודם שתצא נפשה מבית השחיטה ועדיף מבשרא דאסמיק עכ"ל תוס'. ונוכל ליישב דבריהם דלעולם אף לצלי בעי הדחה והא דלא אדכר כו' יש לתרץ כדמשני אלקדירה ומש"כ א"נ דמיירי לצלי היינו לאשמעינן פסק הלכה שאף לצלי צריך מליחה לאפוקי לתירוץ קמא שפי', אז דוקא לקדירה צריך מליחה, וז"ל הגה אשר"י (ליתא בדפוסי הרא"ש שלפנינו) לצלי מיירי דלא בעי הדחה א' ומליחה בעי דקודם שתצא נפשה נחתך ועדיף מבשרא דאסמיק דכיצד צולין א"נ לקדירה איירי והא דלא זכר הדחה א' היינו משום דאיירי בבשר בית השחיטה דמלוכלך בדם ולא הוצרך להזכירו פי' מהרי"ח, והוא טורח ליישב משום דההוא תי' דלצלי איירי הזכיר בראשונה ולא נוכל לתרץ כמו התוס'. אבל מכל מקום יש קצת יישוב דהיינו משום דצולהו מיד ולא שהה בדבר. ח)0והביא ראיי' מכבדא ויש לדחות דדם כבד דרבנן דכל שאסר הקב"ה התיר לנו כנגדו תוס' חולין ק"י ד"ה כבדא. ט)0דאל"כ יהא אסור למלוח כו' וקשה אמאי אסור לכתחי' בכבדא עילוי בשרא. מ"ש מהרבה חתיכות ונ"ל דשאני כבדא לפי שיש בה רוב דם כדאמרינן בשער ד' סי' ו' ז"ל קשה לן תאמר שאני כבדא דהוי דם פליטה דוקא. י)0חתיכות הרבה כו' ד"ק אין הוכחה כל כך דאיכ"ל דם שנפלט ע"י מליחה כל זמן שיש לו מקום לצאת אין עומד ונבלע אלא יוצא לעולם וכך מסיק בהגה בסמ"ק ס"ק א' בשם תוס' קי"ג דל"א משרק שריק אלא גבי דם פליטה. יא)0ב' פעמים. בא"ז כתב להדיח ג' פעמים לכתחלה הכי נהוג מהרא"י (ובדיעבד הא"ז גופיה מתיר בשני פעמים). ד"ק כשמלחו בשר ושהה ג' או ד' ימים ואח"כ רוצים לתלותו ולייבשו ורוצים למלחו יותר נ"ל שצריך להדיחו תחלה מן המוהל שעליו ואחר כך למולחו ומשהין אותו ואם לא הדיחו תחלה ומלחו אותו שנית שיעור מליחה אסור משום דכח המלח הי' מבליעו בבשר ולא הי' יוצא ומיהו אם נמלח רק לפני יום אחד אז א"צ הדחה דאכתי לא פלט כל כך וא"א שלא יפלוט יותר. ושוב הגיד לי ר' שמואל שמצא בספר אחד כמ"ש לעיל והיכא שמלחו בדיעבד ולא הדיחו דעתי הי' נוטה קצת להתיר אמנם דוק היטב כי ספיקא הוא קצת וראי' משער ה' דכשצלו בשר בלי מליחה אז צריך להדיח תחלה קודם שימלחנה [כי"פ כי"א שיבשלנו] אח"כ מיהו שאני התם בשער ה' שרוצים לטגנם בקדירה ועוד לקמן הוי לכתחלה מיהו בדיעבד קיי"ל כר"ת ושרי. באו"ה שער ששי דין כ"א ומטעם דלעיל כשמולחין בשר ושהה ג' או ד' ימים ורוצים למלחו יותר כדי לייבשו צריך להדיחו תחלה מהדם ומוהל שעליו דאל"כ המליחה עצמה השנייה מבלעת המוהל שעליו לתוכו ואפי' אם נמלח קודם חצי שנה דהא אין מחלקין כלל בין מוהל דבשר לח למוהל דבשר יבש כדאיתא לקמן ואסור אפילו דיעבד ואפילו לצלי כדאיתא לעיל דין ב' דחתיכה שנאסרה אף מדם עצמו אין לו תקנה אם אין לה להפליט דבר מגופה. מכ"י העתקתי יש שמולחין בשר קצת ואח"כ מולחין את הבשר יותר, שמעתי מפי מהר"י (אולי הוא ר' ישראל איסר בעל תה"ד) שהוא איסור גמור. [ש"ע ס' ע' ס"ב ברמ"א ובב"י סי' ס"ט בשם תה"ד סי' ס"ו תמצאנו].
